תביעת הליקויים במוצר שהוגשה ב-10 בינואר מצטרפת ליותר מ-600 תביעות דומות שאוחדו בליטיגציה רב-מחוזית (MDL) בבית המשפט הפדרלי בניו ג'רזי בשם מטופלים שסבלו מנזק לרשתית ובעיות ראייה לאחר שימוש באלמירון לטיפול בדלקת שלפוחית השתן הבין-סטיציאלית, הגורמת לשלפוחית השתן הכרונית. כְּאֵב.
"J&J ויאנסן הסתכלו לכיוון השני כשהחלו להגיע דיווחים על הסכנות של אלמירון", אמר עורך הדין של יוסטון מארק לנייר, מייסד משרד עורכי הדין לנייר, המכהן בוועד המנהל של התובעים של אלמירון MDL. "אנחנו מצפים לבקש מחבר מושבעים לתת אחריות על החברה ולוודא שדבר כזה לא יקרה שוב."
על פי התביעה, יאנסן היה מודע לדיווחים זמן קצר לאחר יציאת אלמירון לשוק בשנת 1996. מחקרים קליניים החל מ-2018 תיעדו קשר בין מרכיבי המפתח של אלמירון, פנטוזן פוליסולפט נתרן או PPS, לבין מצב המכונה מקולופתיה פיגמנטרית. עם זאת, תווית אזהרה לא הונחה על התרופה עד 2020.
PPS הוא הגורם הידוע היחיד למקולופתיה פיגמנטרית, שלעתים קרובות מאובחנת בטעות כניוון מקולרי הקשור לגיל או ניוון דפוס. תופעות הלוואי כוללות כתמים כהים בשדה הראייה, קשיי קריאה או הסתגלות לתאורה עמומה, אובדן תפיסת צבע, עומס עיניים מתמשך במהלך קריאה ופעילויות אחרות, ראייה מטושטשת ועיוורון.
הפציעות שספגה בוורלי פריצל היו "ניתנות למניעה ונבעו ישירות מכישלון וסירובם של הנאשמים לערוך מחקרי בטיחות נאותים, אי הערכה ופרסום של אותות בטיחות כראוי, דיכוי מידע החושף סיכונים חמורים, מחדל מכוון ורצוני לספק הנחיות מתאימות, וכן מצגי שווא במזיד בנוגע לאופיו ולבטיחותו של אלמירון", נכתב בתביעה.
התיק הוא In Re: Elmiron MDL מס' 2973.